לדעת אנגלית זה כמו לרכב על אופניים
אנחנו כאן כדי לתת לכם את המאמרים הכי עדכניים ורלוונטיים ללימוד השפה האנגלית
דקדוק אנגלי מבוסס על כמה כללי יסוד קבועים – סדר מילים נכון, התאמה בין הפועל לנושא, ושימוש מדויק בזמנים. חשוב גם להכיר תוויות יידוע כמו a, an ו-the. שליטה בכללים האלה היא הבסיס לכל שיחה, כתיבה או קריאה באנגלית ברמה גבוהה.
לומדי אנגלית רבים, בכל הגילאים ובכל הרמות, מתקשים דווקא בנקודה הזו – הם צוברים אוצר מילים נרחב, אך בלי דקדוק אנגלי מסודר הם לא מצליחים לחבר את המילים למשפטים נכונים. ההבדל בין תלמיד שמבין מילים בודדות לתלמיד ששולט בשפה טמון כמעט תמיד בהבנה מעמיקה של כללי דקדוק, ולא רק בהיכרות עם מילון. מי שרוצה בסיס איתן, מוזמן להתחיל ממבוא מקיף לכללי הדקדוק, שמניח את היסודות לפני שממשיכים לנושאים מתקדמים יותר.
הכלל הראשון שכל לומד חייב להכיר הוא סדר המילים הקבוע במשפט: נושא, ואז פועל, ואז מושא. בעברית סדר המילים גמיש יחסית, אבל באנגלית שינוי הסדר משנה את המשמעות או פשוט הופך את המשפט ללא תקין. לדוגמה, המשפט 'The dog bit the man' שונה לחלוטין מ-'The man bit the dog', למרות שמדובר באותן מילים בדיוק. דקדוק אנגלי תקין דורש הקפדה על הסדר הזה כמעט בכל סוגי המשפטים – חיוביים, שליליים ושאלות.
נושא הזמנים הוא אולי החלק המורכב ביותר בדקדוק אנגלי, אבל גם החשוב ביותר. באנגלית קיימים שלושה זמנים עיקריים – הווה, עבר ועתיד – וכל אחד מהם מתחלק לתת-זמנים נוספים. ההבדל בין 'I eat', 'I am eating', 'I have eaten' ו-'I ate' הוא לא עניין סמנטי בלבד, אלא כלל דקדוקי מדויק שמשנה את המשמעות של המשפט כולו. תלמידים שמתחילים ללמוד אנגלית צריכים להשקיע זמן משמעותי דווקא בנושא הזה, כי הוא חוזר בכל שיעור וכל טקסט.
כלל נוסף שחשוב להכיר הוא ההתאמה בין הפועל לגוף שלישי יחיד בהווה – כלל שמבלבל לומדים רבים כי הוא לא קיים בעברית באותה צורה. כאשר הנושא הוא he, she או it, מוסיפים s לסוף הפועל: 'She works', 'He plays', 'It rains'. טעות נפוצה היא לשכוח את ה-s הזו, במיוחד אצל דוברי עברית. דקדוק אנגלי נכון דורש תשומת לב קבועה לפרט הקטן הזה, שמופיע כמעט בכל משפט בהווה.
אחד הכללים שגורמים להכי הרבה בלבול הוא השימוש בתוויות יידוע – a, an ו-the. באופן כללי, a ו-an משמשים לדבר כללי או לא מוגדר (a book, an apple), בעוד ש-the משמש כשמדובר בדבר ספציפי וידוע (the book שדיברנו עליו קודם). הבחירה בין a ל-an תלויה בצליל שבו מתחילה המילה הבאה – תנועה מצריכה an, עיצור מצריך a. מי שרוצה להעמיק ולבדוק מילים ותרגומים תוך כדי לימוד הכללים, יכול להיעזר במילון עברי אנגלי מומלץ כדי לבדוק בו-זמנית גם תרגום וגם דוגמאות שימוש נכונות.
מילון או אתר ללימוד עצמי יכולים לעזור לכם להבין כלל בודד, אבל הם לא מלמדים אתכם לחשוב בשפה. שליטה אמיתית בדקדוק אנגלי, כזו שמאפשרת לנסח משפט נכון באופן אוטומטי בלי לעצור ולבדוק כל מילה, מגיעה רק מלמידה מובנית עם מורה מוסמך או קורס מסודר שבונה עבורכם ידע שלב אחר שלב – זמנים, מבנה משפט, אוצר מילים ודיבור שוטף.
אם אתם או ילדכם מוצאים את עצמכם שוגים שוב ושוב באותם כללי דקדוק, זה הזמן לשקול מסגרת לימוד קבועה. בין אם מדובר בבית ספר לאנגלית עם מסגרת קבוצתית, מורה פרטי שמתאים את קצב הלימוד אישית לילד, או קורס דיגיטלי ללימוד עצמאי בזמן הפנוי – השאירו לנו פרטים כאן, ואנחנו נדאג להעביר אותם למי שיחזור אליכם עם ההצעה המתאימה ביותר.
גם ידע תיאורטי בדקדוק אנגלי לא תמיד מספיק כדי לדבר או לכתוב בלי טעויות – הרבה תלמידים מכירים את הכלל, אבל עדיין נכשלים ביישום שלו בזמן אמת. רוב הטעויות הנפוצות לא נובעות מחוסר ידע, אלא משימוש בחיפזון או מהעברה אוטומטית של מבנים מהעברית לאנגלית. לפני שאתם כותבים משפט ומעתיקים אותו לעבודה, למייל או לשיחה, כדאי לעצור רגע ולבדוק שהוא תקין מבחינה דקדוקית.
הנה כמה כללי אצבע שיעזרו לכם לצמצם משמעותית את מספר הטעויות:
מעבר לכללים עצמם, כדאי לפתח הרגל של קריאה חוזרת – אחרי שכתבתם משפט, נסו לקרוא אותו בקול ולשאול את עצמכם אם הוא נשמע טבעי. אם משהו מרגיש מוזר או מסורבל, כנראה שכדאי לבדוק את הכלל הרלוונטי שוב. הרגל נוסף שמומלץ לאמץ הוא לשמור מחברת של טעויות חוזרות, יחד עם הכלל הנכון ודוגמת משפט – כך תוכלו לחזור אליהן מאוחר יותר ולוודא שאתם לא חוזרים על אותה טעות. תרגול עקבי כזה, לצד קריאה מגוונת, הוא המפתח לשליטה אמיתית בדקדוק אנגלי לאורך זמן.
גישה שיטתית ללימוד דקדוק אנגלי, כפי שמפורט גם במדריך הדקדוק המקיף של Cambridge Dictionary, יכולה להפוך את הלמידה מתהליך מקרי לתהליך מובנה ויעיל. אם אתם רוצים להרחיב גם את אוצר המילים לצד הדקדוק, כדאי להיעזר באוצר מילים באנגלית ולתרגל שילוב בין השניים. זכרו שהמטרה היא לתקשר בביטחון ובדיוק, ולא רק לדעת את הכלל בעל פה.
אחרי שהכרתם את כללי היסוד בדקדוק אנגלי, טבעי לשאול מה השלב הבא כדי לתרגל אותם בצורה רצינית וקבועה. כאן בדיוק נכנס לתמונה לימוד אנגלית לילדים או מבוגרים בזום, ולפני שממלאים פרטים כדאי להכיר את התשובות לשאלות הנפוצות ביותר שתלמידים והורים שואלים אותנו.
למה כדאי ללמוד דקדוק אנגלי דרך שיעור מובנה ולא רק לבד מספר או אתר? שיעור עם מורה מאפשר תיקון מיידי של טעויות, הסבר בזמן אמת של כללים שלא ברורים, ותרגול פעיל שמחזק את הכלל בזיכרון. שילוב כזה של הסבר, תרגול ותיקון הוא מה שהופך ידע תיאורטי בדקדוק אנגלי ליכולת מעשית אמיתית.
איך בעצם בנוי שיעור כזה מבחינה מעשית? מדובר בקבוצות קטנות של עד 7 תלמידים בלבד, כך שלכל תלמיד יש תשומת לב אמיתית מהמורה. החלוקה לקבוצות נעשית לפי גיל ולפי רמת השפה, כדי שכל תלמיד ילמד לצד תלמידים ברמה דומה. במהלך השיעור מתורגלים ארבעה מרכיבים מרכזיים: דקדוק, הבנת הנשמע, הבנת הנקרא ודיבור. השיעורים משולבים עם מצגות ויזואליות, שיתוף מסכים בזמן אמת, צ'אט כתוב לתרגול נוסף, וחדרים וירטואליים לעבודה בקבוצות קטנות – בדיוק כמו בכיתה פיזית, רק בגרסה דיגיטלית ונוחה יותר.
כמה עולה קורס שמתמקד גם בדקדוק אנגלי? העלות עומדת על 270 ש\"ח לחודש, בתשלום חודשי שוטף. התלמיד מלווה על ידי מורה קבוע לאורך כל התהליך, כך שנוצר רצף למידה ברור ואין החלפות תכופות של מורים שפוגעות בהתקדמות. המורה הקבוע מכיר את הרמה, את הקצב ואת נקודות החולשה והחוזק של כל תלמיד, ומתאים את השיעורים בהתאם לאורך הזמן.
מה אם אני מעדיף ללמוד דקדוק אנגלי לבד, בלי מסגרת קבוצתית קבועה? גם לכך יש מענה – קיימים קורסים דיגיטליים ללימוד עצמי, הכוללים מורה מצולם שמלמד את החומר בצורה מובנית וברורה. הקורסים הדיגיטליים הללו מתאימים לכל הגילאים, ומאפשרים להתקדם בקצב אישי לגמרי, לחזור על שיעורים לפי הצורך, ולשלב בין תרגול הכללים לבין הרחבת אוצר המילים.
איך בפועל נרשמים לקורס? תהליך ההרשמה פשוט: יוצרים קשר דרך האתר או בטלפון, ממלאים פרטים אישיים בסיסיים, ולאחר מכן בוחרים קבוצה מתאימה לפי גיל ולפי רמת השפה. בשלב האחרון מתואם מועד לשיעור הראשון, כדי שההתחלה תהיה מסודרת ומותאמת מראש ללוח הזמנים. כך אפשר לעבור בצורה חלקה מקריאת מדריך על כללי היסוד לשיעור חי, מובנה ומלווה בליווי מקצועי.
שווה גם להיעזר במקורות חיצוניים מוכרים כדי להעמיק את הידע בין השיעורים – למשל דף לימודי אוצר מילים באנגלית שיכול לשמש תוסף נהדר לתרגול הביתי, לצד הליווי השוטף שהמורה נותן בזום.
דקדוק אנגלי לא נלמד בעל פה של הגדרות – הוא נלמד כשמבינים איך כל כלל עובד בפועל, ולמה המשפט נשמע נכון או שגוי. שלושה תחומים מרכזיים מהווים את השלד של השפה: מערכת הזמנים, סדר המילים במשפט, וחלקי הדיבר שמרכיבים כל משפט. מי שמבין את שלושת אלה לעומק, מסוגל לבנות משפטים נכונים כמעט באופן אינטואיטיבי, גם בלי לזכור כל חוק בנפרד. לצורך העמקה נוספת בנושא, מומלץ גם לעיין במבוא לדקדוק האנגלית, שמסביר את היסודות בצורה מסודרת ומעמיקה.
מערכת הזמנים באנגלית מבוססת על שילוב בין שלושה ציריים: הווה, עבר ועתיד, ובכל אחד מהם קיימות צורות שונות שמבטאות פעולה נמשכת, פעולה שהושלמה, או הרגל. הנה הזמנים המרכזיים שכל לומד צריך לשלוט בהם:
מעבר לזמנים הבסיסיים הללו, קיימים גם זמנים מורכבים יותר כמו Present Perfect ו-Past Perfect, שמקשרים בין נקודות זמן שונות, אך ההמלצה ללומדים בתחילת הדרך היא להשריש קודם כל את חמשת הזמנים הבסיסיים בביטחון מלא, ורק אז להתקדם לצורות המורכבות יותר. תרגול עקבי, כחלק מלימוד אנגלית מובנה, הוא הדרך היעילה ביותר להפנים את ההבדלים בין הזמנים ולהשתמש בהם נכון באופן טבעי.
מבנה המשפט באנגלית נשען על סדר קבוע וברור, בניגוד לעברית שבה יש יותר גמישות. הסדר הבסיסי הוא נושא-פועל-מושא, או באנגלית Subject-Verb-Object, ולדוגמה: I (נושא) eat (פועל) an apple (מושא). סדר זה כמעט קבוע במשפטים חיוביים, ושינוי בו עלול להפוך את המשפט ללא מובן או שגוי מבחינה דקדוקית. גם במשפטי שאלה קיים סדר קבוע: לרוב הופכים את סדר הפועל העזר והנושא, כמו Do you like coffee, ובמשפטי שלילה מוסיפים not אחרי פועל העזר, כמו I do not like coffee.
הבנה של המבנה הזה, יחד עם התרגול הנכון, יוצרת יסוד יציב שממנו אפשר לבנות משפטים מורכבים יותר.
חלק בלתי נפרד מהדקדוק הוא ההיכרות עם חלקי הדיבר – הקטגוריות שמסווגות כל מילה במשפט לפי תפקידה. הכרת חלקי הדיבר עוזרת להבין למה מילה מסוימת מופיעה במקום מסוים, ואיך לבנות משפטים נכונים מבחינה תחבירית:
ככל שהלומד מזהה טוב יותר את התפקיד של כל מילה במשפט, כך קל לו יותר להבין למה נבחרה צורה דקדוקית מסוימת, ולבנות בעצמו משפטים נכונים. מקור מקצועי ומומלץ להעמקה נוספת בכללי הדקדוק הוא אתר Cambridge Dictionary, המציע הסברים מבוססי מחקר לשוני על כל נושאי הדקדוק המרכזיים באנגלית, ומהווה כלי עזר מצוין לצד תרגול יומיומי.
העברית והאנגלית שייכות למשפחות שפה שונות לגמרי, ולכן טבעי שדוברי עברית ייתקלו בקשיים ספציפיים כשהם עוברים לדבר או לכתוב באנגלית. הבעיה היא שהמוח שלנו "חושב" בעברית ומנסה לתרגם את המבנה הישראלי ישירות לאנגלית, וזה בדיוק המקום שבו נולדות רוב הטעויות. הכרת ההבדלים המבניים בין השפות היא הדרך הכי מהירה לזהות את הטעויות שלכם ולתקן אותן לפני שהן הופכות להרגל קבוע.
1. סדר מילים בשאלות – החיסרון של חוסר ההיפוך בעברית אפשר להפוך משפט חיווי לשאלה רק על ידי שינוי האינטונציה: "את אוהבת קפה" הופך ל"את אוהבת קפה?" בלי לשנות אף מילה. באנגלית זה לא עובד ככה – חובה להוסיף מילת עזר (do, does, did) או להפוך את סדר הפועל והנושא. הטעות הנפוצה ביותר היא משפטים כמו "You like coffee?" במקום "Do you like coffee?", או "She works here?" במקום "Does she work here?".
כלל האצבע: כל שאלה בזמן הווה או עבר פשוט שאין בה פועל עזר טבעי (is, are, can וכו') חייבת do, does או did בתחילתה.
2. שלילה בלי do/does – "I not like"
מאותה סיבה בדיוק, גם שלילה באנגלית דורשת מילת עזר. בעברית פשוט מוסיפים "לא": "אני לא אוהב". באנגלית אי אפשר לומר "I not like" – חייבים "I don't like". דוברי עברית רבים גם נופלים במלכודת השלילה הכפולה, שמקובלת בעברית ("אני לא יודע כלום") אבל שגויה באנגלית – הצורה הנכונה היא "I don't know anything" ולא "I don't know nothing".
3. יידוע – מתי כן ומתי לא משתמשים ב-the ה"א הידיעה בעברית ו-the באנגלית לא תמיד חופפות, וזה מבלבל גם לומדים מתקדמים. כשמדברים באופן כללי, בעברית משתמשים בה"א הידיעה ("אני אוהב את המוזיקה"), אבל באנגלית משפט כללי לא מקבל the: "I love music" ולא "I love the music". לעומת זאת, כשמציינים מקצוע חובה להוסיף a/an באנגלית למרות שבעברית אין שום מילת יידוע: "הוא רופא" הופך ל-"He is a doctor" ולא "He is doctor".
ההבדלים האלה דורשים תרגול ממוקד, ומומלץ להיעזר במקורות מקצועיים כמו הסבר מפורט על מבוא לדקדוק האנגלי שמניח את היסודות בצורה שיטתית.
4. סדר תואר ושם עצם הפוך
בעברית התואר בא אחרי שם העצם: "בית גדול", "מכונית אדומה". באנגלית הסדר הפוך לגמרי – התואר תמיד לפני שם העצם: "a big house", "a red car". טעות קלאסית של דוברי עברית היא לומר "a house big" מתוך הרגל תרגום ישיר. כלל פשוט לזכור: באנגלית קודם מתארים, ואז אומרים מה מתארים.
5. פעלים שלא מתאימים למגדר
בעברית הפועל משתנה לפי מגדר הדובר: "אני אוהב" מול "אני אוהבת". באנגלית הפועל עצמו לעולם לא משתנה בגלל מגדר – "I like" תמיד נשאר "I like", בין אם מדובר בגבר או באישה. ההרגל העברי לפעמים גורם ללומדים לחפש "גרסה נקבה" של פועל שפשוט לא קיימת באנגלית, מה שמוביל לבלבול מיותר ולפעמים גם לניסיון שגוי להוסיף סיומות שאינן חלק מהמבנה התקין.
6. שכחת ה-s בגוף שלישי יחיד
מכיוון שבעברית אין סימון דומה, קל מאוד לשכוח שבזמן הווה פשוט צריך להוסיף s לפועל בגוף שלישי יחיד: "He works", "She likes", "It rains". טעות שכיחה מאוד היא "He work" או "She like" – חוסר תשומת לב לכלל הזה בולט מאוד למאזין דובר אנגלית שפת אם, גם אם שאר המשפט תקין לגמרי.
הדרך הטובה ביותר להתגבר על הטעויות האלה היא תרגול עקבי מול מורה שמכיר את נקודות התורפה הספציפיות של דוברי עברית, לצד חשיפה קבועה לחומרים כתובים ומדוברים באנגלית תקנית. גם מקור אקדמי מוביל כמו Cambridge Dictionary's English Grammar Today יכול לשמש כלי עזר מצוין להעמקה עצמאית בכללים שהוזכרו כאן. מי שרוצה ליווי מובנה ומדורג יכול להיעזר בקורס אנגלית שמתמקד בדיוק בהבדלים המבניים בין עברית לאנגלית ומלמד לזהות ולתקן אותם בצורה שיטתית.
הבנת כלל דקדוקי היא רק הצעד הראשון. הדקדוק הופך לחלק טבעי מהשפה שלכם רק כשאתם חוזרים עליו שוב ושוב, בהקשרים משתנים, עד שהוא הופך לאוטומטי. לכן השאלה החשובה באמת אינה "אילו כללים יש ללמוד", אלא "איך בונים תוכנית תרגול שמתקדמת יחד איתי". התשובה תלויה ברמה שבה אתם נמצאים כרגע, ובקצב שבו אתם מוכנים לעבור מהיסודות אל המבנים המורכבים יותר. מי שמנסה לקפוץ ישר לזמנים מתקדמים בלי שליטה בבסיס, ייתקל בבלבול מתמשך – ומי שנשאר יותר מדי זמן על אותם תרגילים בסיסיים, פשוט לא מתקדם.
לרמת המתחילים, המטרה היא לבסס מבנה משפט תקין: סדר מילים, שימוש נכון בפועל "to be", כינויי גוף, ולשון הווה פשוט. בשלב הזה תרגול יעיל מתבסס על חזרה מבוקרת – כתיבת משפטים קצרים על היום־יום, קריאה של טקסטים פשוטים, ותרגול אוצר מילים באנגלית לצד המבנים הדקדוקיים, כדי שהתרגול לא יישאר תיאורטי אלא ייכנס לשימוש מיידי. כדאי גם להיעזר במילון אנגלית עברי מומלץ כדי לבדוק מילים חדשות תוך כדי כתיבה, במקום לעצור את התהליך ולחפש בנפרד.
כשהבסיס מתבסס, אפשר לעבור לשלב הביניים: עבר פשוט, עתיד, מבני שאלה, ומילות יחס. כאן שווה להוסיף תרגול פעיל יותר – כתיבת פסקאות קצרות ביומן אישי באנגלית, תיקון משפטים שגויים בעצמכם, והשוואה בין משפט נכון לשגוי כדי להבין למה כלל מסוים חל דווקא שם. שיטה שמוכיחה את עצמה היא ניהול "יומן שגיאות" – רישום כל טעות חוזרת, כדי לזהות דפוסים אישיים ולתקן אותם במודע. בשלב הזה גם קריאה מודרכת, למשל של כתבה באנגלית קצרה בנושא שמעניין אתכם, מחזקת את ההיכרות עם המבנים בהקשר טבעי ולא רק בתרגילים מבודדים.
ברמת הביניים-מתקדמים נכנסים לתמונה זמנים מורכבים יותר – present perfect, past continuous, סביל (passive voice), ומילות תנאי. אלו כללים שדורשים לא רק זיהוי אלא גם הבנה מתי משתמשים בהם לעומת זמנים "פשוטים" יותר. הדרך הטובה ביותר לתרגל אותם היא חשיפה מוגברת לשפה חיה: האזנה לפודקאסטים, צפייה בתוכן באנגלית ברמת דיבור טבעית, וכתיבת קטעים ארוכים יותר שדורשים שילוב של כמה זמנים באותו טקסט.
תרגול מהסוג הזה עובד הרבה יותר טוב כשיש מישהו שבודק ונותן משוב מדויק – ולכן לומדים רבים בוחרים בשלב הזה להצטרף לקורס אנגלית מובנה, שבו יש ליווי שוטף וסדר לימוד הדרגתי במקום ניסוי וטעייה עצמאי.
ברמה המתקדמת עוברים לניואנסים: modals עדינים (should have, might have), תנאי מסוג שלישי, פעלים פראזליים (phrasal verbs), והבדלי רגיסטר בין אנגלית פורמלית לשיחתית. כאן התרגול כבר לא עוסק בזיהוי כלל אלא בבחירה נכונה מתוך כמה אפשרויות תקינות דקדוקית, לפי הקשר וסגנון. הכלים המתאימים הם כתיבת חיבורים ארוכים, ניתוח טקסטים אותנטיים כמו מאמרי דעה או ספרות, ותרגול שיחה עם דובר שיודע להצביע בעדינות על מקומות שבהם הבחירה הדקדוקית לא הייתה הטבעית ביותר, גם אם היא לא "שגויה" טכנית.
לאורך כל התהליך, שילוב של כמה שיטות תרגול במקביל עובד טוב יותר מהתמקדות בשיטה אחת:
למי שרוצה מסגרת ברורה יותר לתהליך הזה, מומלץ להיעזר במדריך מבוא לדקדוק האנגלי של אינגליש סנטר, שמסודר בהתאם לרמות לימוד ומאפשר לראות בבירור את השלב הבא אחרי כל כלל שנלמד. גם מאגרי עזר בין־לאומיים, כמו האתר English Grammar Today של Cambridge Dictionary, יכולים לשמש כאסמכתא מהימנה כשמתעורר ספק לגבי כלל ספציפי תוך כדי תרגול עצמאי. השילוב בין תרגול עקבי, חשיפה הדרגתית לחומרים מורכבים יותר, ומשוב מקצועי הוא מה שבאמת הופך את הדקדוק מרשימת חוקים יבשה לכלי שימושי שמלווה אתכם באנגלית היומיומית.
כדאי להתחיל מסדר המילים הבסיסי (נושא-פועל-מושא), מזמני ההווה והעבר הפשוטים, משימוש נכון ב-a/an/the ומהבדלי היחיד והרבוי של שמות עצם. אלו הבסיסים שעליהם נבנה כל שאר הדקדוק האנגלי.
רוב הלומדים מגיעים לשליטה בכללי הליבה תוך 3-6 חודשים של תרגול קבוע, אך שיפור מתמשך בדקדוק אנגלי ממשיך גם ברמות מתקדמות דרך קריאה, כתיבה ותיקון טעויות שוטף.
בעברית סדר המילים גמיש יותר ויש הטיות רבות לפי מגדר ומספר, בעוד שבאנגלית סדר המילים קבוע יחסית (נושא-פועל-מושא) והדגש הוא על זמנים ומילות עזר כמו do, does ו-did.
אפשר להתחיל לבד באמצעות ספרים, אתרים ותרגילים מקוונים, אך ליווי של מורה מקצועי מסייע לזהות טעויות חוזרות ולתקן אותן מהר יותר, במיוחד ברמות ביניים ומתקדם.
הטעויות הנפוצות כוללות בלבול בין זמני עבר, שימוש שגוי במילות יחס, השמטת הפועל 'to be' והתאמה שגויה בין נושא לפועל ביחיד ורבים – טעויות שנובעות מהבדלי המבנה בין השפות.
אנחנו כאן כדי לתת לכם את המאמרים הכי עדכניים ורלוונטיים ללימוד השפה האנגלית